אשקלון נמנית עם הערים הקדומות ביותר בארץ ישראל העתיקה. מקור שמה של אשקלון הוא שקל, שפעם היה שמה של העיר.
ראשית היישוב במקום לפני כ-5,000 שנה, אך עיר של ממש קמה באתר בתקופה הכנענית התיכונה (2200 עד 1550 לפנה"ס). היא נמנתה עם הערים הגדולות, ושימשה כעיר הנמל הגדולה ביותר בתקופה הכנענית. על העיר שלטו בזה אחר זה שמונה עמים (ותרבויות): כנענים, פלשתים, פיניקים, הממלכות ההלניסטיות, רומאים, ביזנטים, ערבים וצלבנים. אותם עמים, בתורם, השתלטו בכוח הזרוע על העיר וירשו את קודמיהם.
בשנת 1150 לפנה"ס לערך נכבשה העיר על ידי הפלשתים. תחת שליטת הפלשתים הפכה אשקלון לאחת מחמש ערי פלשתים, שביניהן ובין ממלכת ישראל המאוחדת ומאוחר מכן, לאחר הפיצול, ביניהן לבין ממלכת יהודה וממלכת ישראל, התקיים מתח צבאי ומדיני מתמיד. בשנת 604 לפנה"ס בא קץ עידן הפלשתים. אשקלון, העיר האחרונה של הפלשתים, נכבשה על ידי הבבלים, והצבא הבבלי בראשותו של נבוכדנאצר החריב ושרף את העיר והגלה את תושביה.
אשקלון נבנתה מחדש בתקופה ההלניסטית והייתה לנמל ימי חשוב. בתקופה הרומית תפסה אשקלון מקום חשוב בעולם התרבות היווני, סופרים ופילוסופים יוונים רבים כגון אנטיוכוס מאשקלון היו מילידי העיר. הורדוס, שליט יהודה, שיש הסבורים שנולד בעיר, האדיר את העיר וחיזק אותה. העיר המשיכה לשגשג לאחר מכן תחת שלטון האימפריה הרומית וביזנטיון. גם בתקופת המשנה ותקופת התלמוד חיו באשקלון לא-יהודים לצדם של יהודים.
בשנת 644 השלימו הערבים את כיבוש הארץ, וכך עברה גם אשקלון לשלטון מוסלמי. בשנת 1099, עם הגעת מסעי הצלב לארץ, הייתה אשקלון מבצר חשוב לפאטמים, ולמרות שבקרב אשקלון שנערך בסמוך לה ניצחו הצלבנים, לא נפלה אשקלון בידיהם.
בשנת 1150 בוצרה העיר על ידי שליטה הפאטמי בחמישים ושלושה מגדלים, אך למרות זאת נפלה העיר שלוש שנים לאחר מכן בידי הצלבנים ומלכם בלדווין השלישי מלך ירושלים, וזאת לאחר מצור שהוטל עליה במשך חודש. בשנת 1187 הובסו הצלבנים בקרב קרני חיטין על ידי מוסלמים בהנהגת צלאח א-דין, וממלכת ירושלים נפלה. הצלבנים גורשו מהעיר על ידי המוסלמים בהנהגת א-דין, ואלה האחרונים הרסו את העיר, העלו אותה באש וסתמו את נמלה.
העיר זכתה לתחייה בשנת 1192, כאשר הצלבנים חזרו אליה בראשות מנהיגם ריצ'רד לב הארי. הם שיקמו את העיר וביצרו אותה בחפיר, חומה, מגדל ושערים. סופה של אשקלון העתיקה הגיע בשנת 1270 וזאת לאחר שהסולטאן הממלוכי, בייברס, הרס סופית את העיר, מילא את נמלה וסתם אותו, וכתוצאה מכך ננטשה העיר.
אל-מג'דל (ערבית:المجدل) הייתה עיר ערבית ליד חורבות אשקלון העתיקה. בשנת 1596 היה מג'דל היישוב השישי בגודלו בארץ ישראל וגרו בו 2,795 תושבים[2]. העיר נודעה בזכות תעשיית האריגה שלה. בסוף שנת 1946 התגוררו במג'דל כ-10,900 תושבים [3], ושכן בה משהד נבי חוסיין - מבנה עתיק מהמאה ה-11 ובו, על פי המסורת, נטמן ראשו של חוסיין בן עלי, נכדו של הנביא מוחמד. לכן נהגו מוסלמים לעלות אליו לרגל[4].
במלחמת העצמאות חנה באזור חיל המשלוח המצרי במהלך מסעו צפונה דרך ציר החוף, כאשר מטרתו הייתה תל אביב. לכן הפציץ חיל האוויר הישראלי את העיר מספר פעמים. העיר שוחררה ב-4 בנובמבר 1948, יחד עם איסדוד ואיבנה, על ידי כוחות צה"ל במהלך מבצע יואב. רוב תושביה הערבים ברחו, את הנותרים (בין 1,000 ל-2,000) הורה יגאל אלון לגרש, אבל ההוראה לא בוצעה.
לפי מאמרו של בני מוריס "'נדידה שרצון ואונס כרוכים בה יחדיו': על העברת תושביה הנותרים של מג'דל לעזה, 1950"[5], המשטר הצבאי נמשך מסוף שנת 1948 ועד סוף 1951. במהלך שנת 1951 הועברו הערבים על משאיות צבאיות, רובם לרצועת עזה, ומיעוטם ללוד. בעוד שהראשונים יצאו בהסכמתם (הרשויות עודדו מעבר זה ונתנו הטבות כספיות לעוזבים), מאוחר יותר לחצו עליהם שלטונות הצבא לצאת, באמצעות איומים, "נגישׂות"[6]. והפסקות באספקת המזון. לבסוף עצרו חלק מהנשארים, הוציאו צווי פינוי, וגירשו לעזה או ללוד גם את מי שלא הסכים לחתום על כתב ההסכמה. לאחר עזיבתם המוחלטת הועברו הבתים לרשות המדינה. יש טוענים שסיפור חרבת חיזעה הוא על הפינוי של ערביי אשקלון לעזה. [דרוש מקור]
בשנים הראשונות ליישוב העולים במג'דל נקרא היישוב החדש במספר שמות. בתחילה נקרא מגדל-עזה, אחר כך מגדל-גד ולבסוף מגדל-אשקלון. היישוב תוכנן כישוב חקלאי ועורף לוגיסטי לישובים החקלאיים שעתידים היו לקום באזור. עד מהרה קיבל היישוב החקלאי צביון עירוני ובשנת 1951 הוכרזה מגדל-אשקלון כעיר ואליעזר מילרוד נבחר לשמש כראש העירייה הראשון.
בשנת 1951 החלה ביוזמת ההסתדרות הציונית בדרום אפריקה הקמת שכונת מגורים בסמוך למגדל-אשקלון בשם אפרידר. מקור שם השכונה הוא ר"ת המילים אפריקה דרומית. ב-1953 הוכרזה השכונה כמועצה מקומית בשם אשקלון וכונתה לעתים אשקלון החדשה. ראש המועצה המקומית דאז ולימים ראש העיר הראשון היה ד"ר יחזקאל זונבנד, שעל שמו נקרא בית הספר "בית יחזקאל" בשכונת אפרידר. ב-1955 החליט משרד הפנים לאחד את שני היישובים לעיר אחת שנקראה אשקלון.
ראשית היישוב במקום לפני כ-5,000 שנה, אך עיר של ממש קמה באתר בתקופה הכנענית התיכונה (2200 עד 1550 לפנה"ס). היא נמנתה עם הערים הגדולות, ושימשה כעיר הנמל הגדולה ביותר בתקופה הכנענית. על העיר שלטו בזה אחר זה שמונה עמים (ותרבויות): כנענים, פלשתים, פיניקים, הממלכות ההלניסטיות, רומאים, ביזנטים, ערבים וצלבנים. אותם עמים, בתורם, השתלטו בכוח הזרוע על העיר וירשו את קודמיהם.
בשנת 1150 לפנה"ס לערך נכבשה העיר על ידי הפלשתים. תחת שליטת הפלשתים הפכה אשקלון לאחת מחמש ערי פלשתים, שביניהן ובין ממלכת ישראל המאוחדת ומאוחר מכן, לאחר הפיצול, ביניהן לבין ממלכת יהודה וממלכת ישראל, התקיים מתח צבאי ומדיני מתמיד. בשנת 604 לפנה"ס בא קץ עידן הפלשתים. אשקלון, העיר האחרונה של הפלשתים, נכבשה על ידי הבבלים, והצבא הבבלי בראשותו של נבוכדנאצר החריב ושרף את העיר והגלה את תושביה.
אשקלון נבנתה מחדש בתקופה ההלניסטית והייתה לנמל ימי חשוב. בתקופה הרומית תפסה אשקלון מקום חשוב בעולם התרבות היווני, סופרים ופילוסופים יוונים רבים כגון אנטיוכוס מאשקלון היו מילידי העיר. הורדוס, שליט יהודה, שיש הסבורים שנולד בעיר, האדיר את העיר וחיזק אותה. העיר המשיכה לשגשג לאחר מכן תחת שלטון האימפריה הרומית וביזנטיון. גם בתקופת המשנה ותקופת התלמוד חיו באשקלון לא-יהודים לצדם של יהודים.
בשנת 644 השלימו הערבים את כיבוש הארץ, וכך עברה גם אשקלון לשלטון מוסלמי. בשנת 1099, עם הגעת מסעי הצלב לארץ, הייתה אשקלון מבצר חשוב לפאטמים, ולמרות שבקרב אשקלון שנערך בסמוך לה ניצחו הצלבנים, לא נפלה אשקלון בידיהם.
בשנת 1150 בוצרה העיר על ידי שליטה הפאטמי בחמישים ושלושה מגדלים, אך למרות זאת נפלה העיר שלוש שנים לאחר מכן בידי הצלבנים ומלכם בלדווין השלישי מלך ירושלים, וזאת לאחר מצור שהוטל עליה במשך חודש. בשנת 1187 הובסו הצלבנים בקרב קרני חיטין על ידי מוסלמים בהנהגת צלאח א-דין, וממלכת ירושלים נפלה. הצלבנים גורשו מהעיר על ידי המוסלמים בהנהגת א-דין, ואלה האחרונים הרסו את העיר, העלו אותה באש וסתמו את נמלה.
העיר זכתה לתחייה בשנת 1192, כאשר הצלבנים חזרו אליה בראשות מנהיגם ריצ'רד לב הארי. הם שיקמו את העיר וביצרו אותה בחפיר, חומה, מגדל ושערים. סופה של אשקלון העתיקה הגיע בשנת 1270 וזאת לאחר שהסולטאן הממלוכי, בייברס, הרס סופית את העיר, מילא את נמלה וסתם אותו, וכתוצאה מכך ננטשה העיר.
קבר שיח' עתיק מן התקופה העות'מאנית השוכן בפסגת רכס הכורכר מעל לחוף העיר אשקלון, ובצמוד לו בית מלון "יום קדוש בפנים" בתכנון האדריכל זוכה פרס ישראל יעקב רכטר. צילום: מיכאלי
במלחמת העצמאות חנה באזור חיל המשלוח המצרי במהלך מסעו צפונה דרך ציר החוף, כאשר מטרתו הייתה תל אביב. לכן הפציץ חיל האוויר הישראלי את העיר מספר פעמים. העיר שוחררה ב-4 בנובמבר 1948, יחד עם איסדוד ואיבנה, על ידי כוחות צה"ל במהלך מבצע יואב. רוב תושביה הערבים ברחו, את הנותרים (בין 1,000 ל-2,000) הורה יגאל אלון לגרש, אבל ההוראה לא בוצעה.
מפת הקרן לחקר ארץ ישראל לאזור אשקלון, משנת 1880
לאחר תום מלחמת העצמאות, יישבו מוסדות המדינה עולים חדשים בבתי הערבים, שעזבו ברובם לרצועת עזה. התושבים הערבים שנותרו רוכזו בצפון העיר, באזור שכונה "הגטו", והוטל עליהם משטר צבאי. עם הזמן הגיעו פליטים ערבים נוספים מן האזור ומספרם הכולל הגיע לסביבות 2,400 איש.לפי מאמרו של בני מוריס "'נדידה שרצון ואונס כרוכים בה יחדיו': על העברת תושביה הנותרים של מג'דל לעזה, 1950"[5], המשטר הצבאי נמשך מסוף שנת 1948 ועד סוף 1951. במהלך שנת 1951 הועברו הערבים על משאיות צבאיות, רובם לרצועת עזה, ומיעוטם ללוד. בעוד שהראשונים יצאו בהסכמתם (הרשויות עודדו מעבר זה ונתנו הטבות כספיות לעוזבים), מאוחר יותר לחצו עליהם שלטונות הצבא לצאת, באמצעות איומים, "נגישׂות"[6]. והפסקות באספקת המזון. לבסוף עצרו חלק מהנשארים, הוציאו צווי פינוי, וגירשו לעזה או ללוד גם את מי שלא הסכים לחתום על כתב ההסכמה. לאחר עזיבתם המוחלטת הועברו הבתים לרשות המדינה. יש טוענים שסיפור חרבת חיזעה הוא על הפינוי של ערביי אשקלון לעזה. [דרוש מקור]
בשנים הראשונות ליישוב העולים במג'דל נקרא היישוב החדש במספר שמות. בתחילה נקרא מגדל-עזה, אחר כך מגדל-גד ולבסוף מגדל-אשקלון. היישוב תוכנן כישוב חקלאי ועורף לוגיסטי לישובים החקלאיים שעתידים היו לקום באזור. עד מהרה קיבל היישוב החקלאי צביון עירוני ובשנת 1951 הוכרזה מגדל-אשקלון כעיר ואליעזר מילרוד נבחר לשמש כראש העירייה הראשון.
בשנת 1951 החלה ביוזמת ההסתדרות הציונית בדרום אפריקה הקמת שכונת מגורים בסמוך למגדל-אשקלון בשם אפרידר. מקור שם השכונה הוא ר"ת המילים אפריקה דרומית. ב-1953 הוכרזה השכונה כמועצה מקומית בשם אשקלון וכונתה לעתים אשקלון החדשה. ראש המועצה המקומית דאז ולימים ראש העיר הראשון היה ד"ר יחזקאל זונבנד, שעל שמו נקרא בית הספר "בית יחזקאל" בשכונת אפרידר. ב-1955 החליט משרד הפנים לאחד את שני היישובים לעיר אחת שנקראה אשקלון.
בשנת 2006 חלה תפנית לרעה במצב הביטחוני בעיר לנוכח העובדה שמספר רקטות גראד נורו אליה מכיוון רצועת עזה. בדצמבר 2008, ערב מבצע עופרת יצוקה ובמהלכו, המשיכה אשקלון לספוג ירי של טילי גראד שכוון כנגד האזרחים המתגוררים בה, עובדה אשר גרמה לשיתוק חלקי של החיים בעיר.
המסגד הראשי של העיר מג'דל, שהחל משנת 1948 הפכה לעיר אשקלון. כיון משמש המקום כמוזיאון לתולדות העיר אשקלון.
חוף אשקלון
